שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נ' סומך חייקין ואח'

החלטה

א. תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

מונחת לפני בקשתה של "ש' הורוביץ ושות' " (להלן: "הנתבעת 2") לדחייה על הסף מחמת התיישנות של כתב התביעה שהגישה חברת "שאנקול לשיווק (1937) בע"מ" (להלן: "התובעת") כנגדה (להלן: "הבקשה העיקרית"). התובענה הוגשה על ידי התובעת גם כנגד "KPMG סומך חייקין" (להלן: "הנתבעת 1").

לאחר שהנתבעת 2 הגישה את הבקשה העיקרית, ולאחר שהתקבלה תגובתה של התובעת לבקשה זו, פנתה הנתבעת 1 בבקשה לצרפה כמבקשת נוספת בבקשה העיקרית (להלן: "בקשת הצירוף"), תוך שהיא מאמצת את כל נימוקי בקשתה של הנתבעת 2 המפורטים במסגרת הבקשה העיקרית. לגירסתה של הנתבעת 1 אין מקום לאלצה להגיש בקשה נפרדת לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות "דבר שיביא לבזבוז זמנם היקר של הצדדים ושל בית המשפט הנכבד" (סעיף 3 לבקשת הצירוף).

הנתבעת 2 מצידה, הודיעה כי היא מסכימה לבקשת הצירוף אשר הוגשה מטעם הנתבעת 1, והיא אף מסכימה לבקשתה של הנתבעת 1 לאפשר לה להגיש תשובה לתגובת התובעת לבקשה העיקרית.

מאידך, התובעת התנגדה לבקשת הצירוף תוך שהיא טוענת, כמפורט בסעיף 8 לתגובתה לבקשת הצירוף, כי אין להידרש לטענת התיישנות של נתבע "אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה" (ראה סעיף 8 לתגובה). בסעיף 11 לתגובתה טוענת התובעת כי הנתבעת 1 השתהתה וביקשה להצטרף לבקשה העיקרית רק לאחר שהובאה לפניה תגובתה של התובעת לבקשה זו. כמו כן טוענת התובעת שכל הנדרש לשם ההכרעה בבקשה העיקרית לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות כבר מונח לפני בית המשפט, וכל עיכוב נוסף נוכח בקשת הצירוף שהוגשה על ידי הנתבעת 1 יגרור "בזבוז זמן שיפוטי ויגרום לטרחה נוספת ומיותרת לצדדים" (סעיף 12 לתגובה).

עוד טוענת התובעת ש"לא יעלה על הדעת שהנתבעת 1 תזכה לזכות תגובה מבלי שלתובעת תעמוד הזכות להגיב על כך" (סעיף 12 בתגובת התובעת).

בתשובתה לתגובת התובעת טוענת הנתבעת 1 כי טענת ההתיישנות נטענה על ידה בהזדמנות הראשונה הואיל ולא התקיימו שום הליכים במסגרת התובענה מאז מועד הגשת כתב התביעה ועד למועד הגשת כתב הגנתה, בה נכללה, בין היתר, הטענה לפיה יש לסלק התביעה על הסף מחמת התיישנות. בנוסף טוענת הנתבעת 1 כי מאחר והיא הודיעה כי היא מאמצת את הנטען בבקשה העיקרית שהוגשה על ידי הנתבעת 2 כלשונו, הרי שתגובת התובעת לבקשת הסילוק מטעם הנתבעת 2 מהווה אף תגובה לנימוקי הנתבעת 1 לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, ולפיכך אין ליתן לתובעת זכות לתגובה נוספת.

יתר על כן: הנתבעת 1 הודיעה במפורש, כמפורט בסעיף 3.2 בתשובתה, כי היא מוכנה לאמץ אף את נימוקי תשובתה של הנתבעת 2 לתגובת התובעת לבקשה העיקרית כנימוקים אף מטעמה, וזאת - מבלי שתגיש תשובה משלה לתגובת התובעת. לגרסתה של הנתבעת 1, גם מסיבה זו אין כל ממש בטענת התובעת כי יש להקנות לה זכות טיעון נוספת.

ב. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה העיקרית, בתגובת התובעת לבקשה העיקרית, בתשובת הנתבעת 2 לתגובה זו, בבקשת הצירוף של הנתבעת 1, בתגובות התובעת והנתבעת 2 לבקשת הצירוף, ובתשובת הנתבעת 1 לתגובות אלו - הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על צירופה של הנתבעת 1 לבקשה העיקרית מהנימוקים המפורטים להלן.

עיון בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת 1 מלמד כי טענת התיישנות כנגד הנטען על ידי התובעת בכתב התביעה נטענה על ידי הנתבעת 1 כבר בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניה - דהיינו בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כנגד התובענה (ראו סעיפים 25 עד 26.5 בכתב ההגנה של הנתבעת 1). הטענה בדבר סילוק התובענה על הסף נטענה על ידי הנתבעת 1 בפרק ג2 של כתב ההגנה שכותרתו "התיישנות ושיהוי". יודגש כי לפרק ג2 בכתב הגנה זה קודם האמור בסעיף 16 של כתב ההגנה שכותרתו היא "סילוק התובענה על הסף". בסעיף 16 של כתב הגנתה טוענת הנתבעת 1 כי על התובענה להידחות על הסף ולחילופין להמחק על הסף בהתאם להוראות תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), וזאת "הן מחמת היעדר יריבות והעדר עילה והן מחמת התיישנות ושיהוי".

אכן יש ממש בטענתה של הנתבעת 1 לפיה כתב ההגנה אשר הוגש על ידה היווה את ההזדמנות הראשונה לשם העלאת טענת התיישנות. עד למועד הגשת כתב ההגנה לא התקיימו במסגרת התובענה שום הליכי ביניים או הליכים אחרים כלשהם בין הצדדים לתובענה. משכך, ומאחר וטרם הסתיים קדם המשפט אשר המשכו נקבע ליום 27.2.2011, אני סבור כי חיובה של הנתבעת 1 בהגשת בקשה נפרדת לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, יגרום לסרבול מיותר בניהול התובענה, ולהתמשכות מיותרת של ההליכים המקדמיים.

לנוכח האמור לעיל, ומאחר שאני סבור כי בנסיבות שנפרשו לפני בית המשפט עדיין מוקנית לנתבעת 1 הזכות להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף, אני מוצא כי מטעמים של יעילות הדיון, וחיסכון בזמנם של הצדדים ובית המשפט, יהא זה ראוי בנסיבות המקרה הנוכחי, ולנוכח הודעתה של הנתבעת 1 כי הינה מאמצת כלשונם את כל נימוקי הנתבעת 2 המפורטים בבקשתה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות - לקבוע כי יש מקום לצירופה של הנתבעת 1 כמבקשת נוספת בבקשה העיקרית. לפיכך, ומכח הסמכות המוקנית לי בהתאם לתקנה 143 בתקנות סד"א, הנני מורה על צירופה של הנתבעת 1 כמבקשת נוספת בבקשה העיקרית יחד עם הנתבעת 2.

לנוכח צירופה של הנתבעת 1 כמבקשת נוספת בבקשה העיקרית, ועל מנת לאפשר לתובעת למצות את זכות הטיעון, החלטתי לאפשר לתובעת להשלים תגובתה ככל שתחפוץ בכך. לפיכך, במידה שהתובעת תחפוץ בהגשת תגובה משלימה כאמור - הנני מורה לה לעשות כן בתוך 7 ימים.

בנסיבות אלה, וככל שתוגש תגובה משלימה כאמור על ידי התובעת, תעמוד לנתבעות 1 ו-2 הזכות להשיב לתגובה זו בתוך 7 ימים ממועד קבלתה.

המזכירות תמציא החלטה זו באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"א, 30 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: